מכתב אל אנשי המשמר העתידיים של האנושות

סולומאו 30 בדצמבר 2022

בימים אלו הקרבים אל סוף השנה, שבהם כל אחד מאיתנו, בתוככי ליבו, מביט אל העבר שלו, זה הקרוב כמו זה הרחוק, ועורך חשבון נפש. בתקופה שלווה זו, כאשר מבטנו מופנה אל קו האופק של העתיד המזהיר, מחשבתי נודדת אליכם הצעירים. אני אוהב אתכם מעומק לבי, ואני רואה את כולכם בעיניו של אב ושל אדם שחושב תמיד עם נשמה השואפת לעתיד. אתם עבורי כמלח הארץ, המבוגרים השומרים של יום המחר, הראויים, ככל אדם אחר, לחיות חיים המבקשים את האושר. עיניכם מוארות ומלאות באנרגיה גדולה: אני מזהה בכם תמיד משהו שנובע מהשמחה, מהתקווה, ולעתים, גם מהאכזבה. הזרם שנובע מעיניכם הוא כה חיוני, שגם כאשר אני נמצא בסביבת עבודה, מתוך אינסטינקט, בו ברגע, אני מניח לרשמיות הטקסית, ואני מדבר אליכם בפשטות שמאחדת בין אחים. לא הייתי שונה מכם בהרבה, כשהייתי בגילכם. היום אני אדם אשר זכה להגשים את חלומו המיוחד, אדם שהצליח למלא לבסוף את המשאלה הנושנה שהנצה בעיניו הבורקות של אבי שהושפל בעבודתו, החלום לחיות באנושיות כלפי עצמנו וכלפי הזולת.

לא אחת אני חושב שזה מה שהופך את הרצון שלי לאצילי. לכן לפעמים כאשר אנחנו נמצאים יחד באירוע ציבורי כלשהו, כשעיני רתוקות אל עיניכם, מבלי לגרוע אותן לעולם לאורך כל הזמן, אני אוהב לספר לכם על החיים שלי, על איך שהיום אני רואה את עוני הילדות שלי כמתנה משמיים ולא כגזרה, כיצד בימי העוני ההם לא היה חסר לנו דבר, לא אוכל ובעיקר לא אושר, ואת האושר ההוא, שהיה עושר אמיתי, אני מוצא בכל יום ביפעתו של הטבע: שעות השחר הלבנות כחבצלות, השמיים הזוהרים בתכלת ובאדום, השמש הראשונה המייבשת אט אט את טל הכסף, נעימתו המרחשת של הגשם ביער, חילופי העונות האציליים.

לעתים קרובות אני מספר לכם כיצד העושר איננו משא שקל לשאתו, כפי שלפעמים הוא עשוי להיראות, ורק אם נשכיל לתעל אותו לנתינה יצליח האדם ההוגן לשאתו. למרבה הצער, במהלך החיים אתם עשויים להיתקל בכאב, כאויב בוגדני שאורב לכל אחד מאיתנו באופק. אך בד בבד, כפי שאנו למדים מחכמים עתיקים רבים, הכאב הוא מתת-אל ובמיוחד כפי שאומר אוסקר ויילד, שהיה חברו למסע במשך מעל לשנתיים בכלא רידינג, "זהו הדבר הרגיש ביותר מכל יצירות הבריאה."

אני כותב לכם, נרגש מהנעורים המלבלבים שלכם, מחיוניותו של מבט הוגן כלפי העולם. אם לא תדעו להביט למרחוק לא תוכלו למצוא סיבות רבות לחיים אמיתיים. אך המבט הוא הצידה לדרך לכל חיים מאושרים לאורך זמן, והוא אחת המתנות היקרות ביותר שקיבלנו מהאנושות. ידע זאת לאון באטיסטה אלברטי, אשר הפך את העין המכונפת לסימן ההיכר האמנותי שלו. מבטנו נועד להביט למרחקים, רחוק ככל האפשר, נטוע בקו האופק, כמבטו של אלכסנדר הגדול בעודנו ילד, כאשר בילה שעות ארוכות על שפת הים כשעיניו נשואות אל האינסוף, ולבו מנתר מעבר לקו התכול שהפריד בין השמיים והמים, ורוחו מדמיינת את הארצות הרחוקות שאותן יכבוש במהרה ויוביל לאיחוד התרבויות החשובות ביותר בעולם שהיה מוכר אז. אם תישאו את מבטכם אל האופק, עֲלַמַי היקרים, תוכלו לראות בעיני רוחכם ולהגשים חלומות מלאי הוד, ותהיה לכם תחושה של זמן, שלעולם איננו ממהר כאשר ברצונו להרקיע לעבר מטרות נעלות, אותו זמן שכמוהו כלא-כלום כאשר אמת המידה שלו היא השנה או האור, אך הוא מתחיל לנסוק למרומים כאשר הממד שלו נפרש על פני מאה שנים ויותר. ומהחלומות עברו אל האידיאלים, שאו עיניכם אל השמיים. אהבו את האמנות, אהבו את היופי, מפני שבהם טמונה האמת אשר מאחדת בין הנשמה ובין העולם הממשי. הימלטו מן הזעם, אשר גודש את סמטאות הנשמה ומפריע לשמיים לנשוף עליה את קסמיהם.

עד היום, וזאת גם באשמתנו ההורים שהנחלנו לכם את מושג העבודה כמעט כעונש למי שלא למד, חייכם הואפלו לעתים מעט בתקווה. זהו הרגע להתחיל לצעוד לעבר חזון חדש: זה לא קל לשאת את הנשמה האישית שלנו, אבל אתם נמנים על אלו שיודעים לעשות זאת. אז כאשר יתרגש לבבכם למראה עלי כותרתו של פרג בודד או מריחו של פרי בשל שסביבו חגות דבורי הבר, כאשר הרוח, הנושבת להנאתה, תיראה לכם ככוכב חמה המבשר על אדמות רחוקות, וצליל אוושתה יהיה כנעימה הענוגה מכול, או אז ישרה עליכם אותו אושר של התקווה ושל העולם המזהיר הממתין לכם.

קראו ספרים: כפי שחשב הקיסר אדריאנוס, הקמת ספריות כמוה כבניית אסמים ציבוריים. אין צורך תמיד ללמוד הכול: אם הספר הוא ספר אמיתי, מאלה שבהם מי שחי לאורה של הרוח האנושית מספר את האמת שלו במילים פשוטות, או מאלה שאוצרים בתוכם את חוכמתם של עמים עתיקים, פתחו אותו בדף אקראי, בכל בוקר של ימי עלומיכם היפים, ואחר כך במשך כל חייכם היפים, וקראו לכל היותר שתים-עשרה שורות מאלה שייקרו תחת עיניכם. זוהי דרך מענגת ופורה להתחיל את היום, ואל תשכחו שלצד האינטליגנציה של הלימוד תמיד שוכנת האינטליגנציה של הנפש.

לעולם אל תפחדו מדי מפני הטעויות שלכם, שהן טעויות המשותפות לכולם, מפני שבעקבות הנפילות נוסקים אל השחקים. אל תתביישו לבכות, מפני שכפי שאמר פעם נהג המרוצים הדגול איירטון סנה, הדמעות הן הכוח המניע של הנשמה. זכרו שרק מעשה אצילי מתגמל יותר מטעות. לעולם אל תרגישו טובים מאחרים, מפני שתמיד ישנו מקום אצל כולנו לרעיונות גדולים. היו נכונים לעזור לזולת, לאנשים היקרים לליבכם, בלימודים, בעבודה, בחיי האהבה שלכם, מפני שאם תהיו מרוכזים מדי בעצמכם, תמיד יהיה לכם ספק מהי הדרך הנכונה. האושר איננו הרגע שבו נמצא בידינו הדבר האהוב עלינו, אלא עצם האהבה שלנו כלפי מה שראוי לאהבה.

מי ייתן והבריאה תפרוש כנפיה ותגן עלינו!